צמיחת תעשיית היין בישראל היא כבר סיפור מהאגדות, כאשר הן הכמות והן האיכות עולות על מה שניתן היה לצפות ממדינה כל כך קטנה. וכפי שקרה במקומות אחרים בעולם, גם כאן שלושת עשורי הצמיחה בענף היין משכו איתם ענפי בוטיק אחרים של קולינריה. גבינות איכות, לחמים אמנותיים ושוקולד מלאכת יד הם רק כמה מההשפעות הנלוות, ושפע מבשלות הבירה בוטיק הן הדוגמה האחרונה.
בתוך קצת יותר מחמש שנים בלבד, צצו מעל 30 יוזמות מוצלחות שהחלו לנגוס בשתי מבשלות הבירה הגדולות בישראל (טמפו תעשיות בירה, יצרני גולדסטאר, מכבי ונשר; ומבשלות בירה ישראל, שמייצרות גרסאות מקומיות של הבירות הדניות קרלסברג וטובורג). לאור השגשוג האחרון, אוהדי בירות בוטיק שיסיירו בישראל ימצאו הרבה מה לחגוג. הנה כמה מהשיאים הצפויים.
מבשלת Dancing Camel
כשהיא מתהדרת בתואר בירת הבוטיק הראשונה של ישראל, Dancing Camel החלה למכור את התוצר הישראלי הייחודי שלה ב-2006. העולה האמריקני החדש דיוויד כהן פתח את פאב הבירה התל-אביבי שלו באזור פחות סואן (רחוב התעשייה 12), כשהוא בונה לעצמו קהל מעריצים יציב בזכות בירות המתובלות במרכיבים מקומיים אופייניים, כמו רוזמרין או אתרוג.
כהן רואה זאת כנישואין בין החלום הציוני והתשוקה שלו לייצור בירות בוטיק. "אני מנסה להגדיר בירה ישראלית ייחודית", הוא אומר. "לא רוצה לייצר עוד לאגר גרמני כמו גולדסטאר, או עוד אייל אנגלי כמו סם אדמס. אני מייצר בירות שמזוהות כישראליות בזכות המרכיבים שמשמשים אותנו".
למרות שחומרי הטעם המעורפלים יכולים להיראות קצת כמו גימיק, כאשר זה עובד – זה עובד כמו שצריך. החזון של כהן הביא אותו להיות בירת הבוטיק הראשונה שחדרה להרבה ברים ומסעדות בכל הארץ, והפופולריות הגדלה של המבשלה שלו הובילה אותו לפתוח בר חדש בשכונת פלורנטין ההיפסטרית (ויטל 10).
כדי ליהנות מחלוצת הבירה הישראלית, צרו קשר עם המבשלה דרך אתר האינטרנט שלה לארגון סיור. סיורים מחייבים קבוצות של 10 אנשים, ונמשכים כשעה בעלות של 70 ₪ לאדם. לחלופין, עצרו בפאב התל אביבי לביקור (פתוח מחמש אחה"צ ועד אחרון הלקוחות, בכל לילה למעט שישי, ובפלורנטין פתוח שבעה ימים בשבוע החל מ-19:00 בערב), או רקדו עם הגמל השיכור הזמין בברים וחנויות היינות המקומיים.
מבשלת בירה טייבה
קדמה אפילו למבשלת Dancing Camel היא בירה טייבה, שהחלה את דרכה ב-1995, בעיר הפלסטינית הנוצרית הנושאת שם זה. הפופולריות העולה שלה, במיוחד בקרב האוכלוסייה הישראלית הליברלית, הפכה את המבשלה לאחת מהעסקים הפלסטינים המשגשגים ביותר.
מאז 2005, המבשלה מארגנת חגיגת אוקטוברפסט שנתית, שמושכת קהל רב של מבקרים מקומיים ותיירים גם יחד. מגוון הבירות המוצע סולידי ומרענן. הן אולי לא ייחודיות, אבל בהחלט נמנות על הבירות האיכותיות והיציבות בישראל.
בימים אלה כבר ניתן להשיג את ארבע גרסאות הבירה המרכזיות של טייבה יחסית בקלות, בחנויות וברים בישראל.
מבשלות אזור השפלה
באזור השפלה, בין תל-אביב לירושלים, מרוכזות כמה מבשלות בתוך וליד העיר בית-שמש. באזור התעשייה של בית-שמש עצמה נמצאת מבשלת שפירא, ששוכנת בחלל של מבנה עתיק. שפירא היא עסק משפחתי שפועל מאז אוגוסט 2011, וכיום היא אחת מבירות הבוטיק היותר ידועות בישראל.
המייסד השותף איציק שפירא מספר לי שגם אחיו, אבי ודניאל, מעורבים עמוקות בעסק, והאחות תמר אחראית על הטעימות במבשלה. סיורים במבשלה מתקבלים בברכה, ובדרך כלל נעשים בקבוצות של 15 איש. אבל אם אתם מעוניינים להסדיר ביקור לקבוצה קטנה יותר, איציק אומר שאפשר תמיד להתקשר ולנסות את מזלכם. אם הם בסביבה ופנויים – הם ישמחו לארח אתכם! כדי לתאם ביקור, התקשרו 02-561-2622.
לדברי איציק, הייחוד של בירה שפירא הוא המגע האישי. מרבית אוהדיה של הבירה פגשו לפחות אחד מבני משפחת שפירא בזמן זה או אחר, אם בבר, באירוע או במבשלה עצמה. איציק מציין גם את הטריות (הבירה ששתיתי בעודי משוחח עמו בבר בוקבקה לכל היותר שבוע וחצי קודם לכן), ואת יכולת השתייתיות (drinkability) של בירות שפירא. איציק גורס ששפירא "אינה נמנית על המבשלות המשוגעות האלה שמכוונות לגיקים של בירה" (למרות שהוא מכנה את עצמו "גיק בירה במשרה חלקית"). עבור שפירא, עקביות ונגישות הן תכונות חשובות יותר, למרות שהם מותחים מעט את החבל בבירות העונתיות שהם מייצרים. בירת החורף שלהם למשל, מתובלת בשבבי עץ שהושרו בג'ק דניאלס.
שכניו של שפירא הם באסטר'ס סיידר. למרות שאינו שייך רשמית לחוג בירות הבוטיק, חובבי בירה רבים אוהבים גם סיידר תפוחים חזק ואיכותי, במיוחד ביום קיץ חם. באסטר'ס אינם יצרני הסיידר היחידים בישראל, אך כפי הנראה הידועים ביותר. בנוסף, למיטב ידיעתי הם יצרנים יחידים בישראל של לימונדה אלכוהולית, ולאחרונה השיקו קו של ליקרים בייצור מצומצם בשם Pioneer Spirits. באסטר'ס פתוחים לביקורים בימי שלישי ושישי, בין השעות 9:00 בבוקר ל-14:00 בצהריים.
עשר דקות נסיעה בלבד דרומה לשפירא ובאסטר'ס, נמצאת מבשלת שריגים (אתר בעברית בלבד), ששוכנת ביישוב קטן בשם זה (נקרא גם לי-און). שריגים מייצרת שבע בירות בשתי סדרות נפרדות: עמק האלה ורונן. בין הבירות של סדרת עמק האלה ניתן למצוא את הטריפל הבלגית, אולי הבירה הישראלית החביבה עליי ביותר. מרכז המבקרים בשריגים פתוח לקהל בימי שישי ושבת בין השעות 11 ועד 5 אחר הצהריים, ולקבוצות של 10 אנשים ומעלה בתיאום מראש (052-622-7679 או 052-593-8287).
מבשלות בצפון
החלק הצפוני של ישראל כבר קנה את שמו בזכות יקבי היין הנפלאים שנמצאים שם. אבל ניתן למצוא כאן גם כמה ממבשלות הבוטיק הטובות בארץ.
בקצרין שברמת הגולן, מבשלת גולן היא אחת מהמבשלות הזעירות הגדולות ביותר בארץ. את סדרת בירות בזלת שלה קל למצוא בחנויות. בעקבות הסכם שיתוף פעולה עם יקבי רמת הגולן ב-2009, עלה ייצור והפצת הבירה דרמטית, ועתה הם מגיעים לייצר עד 130,000 ליטרים בשנה.
לשתות, לאכול וללון באחד ממלונות דן בצפון>>>
פאב-המסעדה הגדול של המבשלה ממוקם בנוחות בפארק התעשייה של קצרין, צמוד ליקב של המשקיע ולצד מתקן לייצור שמן זית, וביחד הם מזמנים סיור קולנירי מהנה של חצי יום בגולן.
באזור הגליל, מבשלת הגליל (אתר בעברית בלבד) היא האופציה הטובה ביותר. המבשלה נמצאת בקיבוץ מורן (קרוב לירידה מהכביש שמגיע מעכו, עובר את כרמיאל וממשיך לכיוון צפת), מבשלת גליל מייצרת כמה מהבירות שזוכות לדירוג הגבוה ביותר בארץ, אם כי הן פחות מוכרות. למעשה, ליאור וויז מחנות 'ביר בזאר' בתל אביב, מציין את גליל כאחת מהמבשלות הישראליות המועדפות עליו.
בירת הבוטיק הקטנה כוללת גם פאב באווירה רגועה, שמציע את שש הבירות המובילות שלהם, ופתוח בלילות חמישי עד שבת. מכיוון שהמטרה המוצהרת היא לבנות את תרבות הבירה בישראל, מוצעות שם בירות גם ממי שלכאורה אמורים להיות המתחרים שלהם. זה לא כל כך מוזר לאור העובדה שכל מי שדיברתי עמו לצורך כתיבת הפוסט הזה, הסכים שתעשיית בירות הבוטיק בישראל היא יותר ידידותית מאשר תחרותית, ברוח שיתופי פעולה וחברויות מעל לכל.
חנויות עם מבחר
ביקור באחת מהמבשלות הזעירות החדשות של ישראל הוא אמנם חוויה מומלצת לתיירים חובבי הקצף, אך המבחר הרב ביותר נמצא דווקא בכמה מהחנויות או הברים המקומיים.
ביר בזאר, שמתחבאת בשוק הכרמל של תל אביב (רח' רמב"ם 1) , נפתחה ב-2013 על ידי ליאור וויז ויובל רזינקוביץ. ביר בזאר היא חנות ראשונה מסוגה, המציעה מעל 100 מותגים של בירות בוטיק מתוצרת ישראלית בלבד. וויז, שמכנה את עצמו "ביר גיק שרוף", מעורה מזה שנים בקהילת המבשלות הביתיות בישראל. כשהחליטו לפתוח "בר יום" וחנות בתוך השוק, כולם אמרו להם שהם משוגעים וכי יפשטו את הרגל. "אבל שנינו עקשנים, והחלטנו לעשות את זה בכל זאת", מספר וויז.
אחרי שישה חודשים העסק החל לצבור תאוצה, וכיום החנות משגשגת ולידה (רחוב ישכון 36 פינת יום טוב ) נפתחה חנות נוספת שנוטה יותר לכיוון בר של ממש (פתוח בלילה). מבין הספיישלים של ביר בזאר אפשר למצוא את "סיקס מיקס" – מארז שישייה של סוגים שונים במחיר מיוחד, ומקבץ טעימות בירה משבעת הברזים שיש לבר החדש להציע.
אם אתם מחפשים להרוות את הצימאון לבירה בוטיק כשאתם בירושלים, ההימור הטוב ביותר יהיה לעצור בחנות היינות 'המשמח' (רחוב אגריפס 64), ליד שוק מחנה יהודה. למרות שלא מדובר בחנות בירה של ממש, ואין ספק שהמבחר של בירות בוטיק מקומיות מצומצם יותר בהשוואה לביר בזאר, עדיין תיהנו ממבחר מגוון שמתפרס על פני מדף שלם.
ואחרון חביב להפעם – חנות חדשה לחלוטין שנפתחה בתל אביב ומתחרה בביר בזאר. ביר מרקט בשוק שרונה החדש מציעה גם היא מעל מאה בירות בוטיק ישראליות, בליווי שפע מעדנים קולינריים מסוגים שונים.
חנויות כאלה הן המקום היחיד שבו כמעט כל צרכן יוכל למצוא פנינים נסתרות בקרב בירות הבוטיק הישראליות. דוגמה לכוכבת לא ידועה היא 'הדובים' (אתר בעברית בלבד), מהמועדפות של כהן ושפירא גם יחד. 15 המוצרים של הדובים זמינים גם בביר בזאר וגם בביר מרקט. כדי למצוא אותה בירושלים, תהיו חייבים לבקר בחנות הקטנה 'כוס של ברכה' בשכונת הקטמונים, ברח הל"ה 16.
שימו לב: נכון למועד פרסום הפוסט, פורסם כי ביר בזאר עתידים לפתוח סניף חדש בשוק מחנה יהודה בירושלים, לקראת אוקטובר 2015!
מה טומן העתיד
אלה היו רק כמה מבירות הבוטיק הטובות של ישראל, וכדאי לפחות להזכיר עוד כמה מהטובות. Jem’s Beer Factory בכפר סבא ידועה הן בבירות והן בפאב, ולאחרונה פתחו סניף נוסף ברעננה. מבשלת אלכסנדר (גם היא מהחביבות על שפירא) שזוכה בארץ לדירוגים גבוהים ולפרסים, ואפשר למצוא אותה לא רחוק מנתניה. ובירה הרצל החדשה יחסית שמגיעה מירושלים וצוברת פופולריות: האם אפשר להיות יותר ישראלית מבירה שמכונה על שם אבי הציונות?
אבל מה מציע העתיד לענף קטן ושוקק חיים זה? מבין אלה שדיברתי עמם, אף אחד לא ידע לומר בוודאות כיצד התעשייה חווה פרץ שגשוג שכזה, אבל כולם הסכימו שהיא נמצאת על סף נקודת מפנה. אחרי הבום הראשוני, הגיע סוג של שיווי משקל שבו מספר המבשלות המקצועיות מתאזן, כאשר חלקן נסגרות או עוברות לפעול כפאב בלבד, או לחלופין משכירות חללים ממבשלות מורשות וסוגרות את המתקנים שלהן עצמן.
אחת הסיבות לכך היא החלטת הממשלה מאוגוסט 2012 להכפיל את המס על הבירה, שיושמה פשוטו כמשמעו מהיום למחר. המס אינו הדרגתי, ומוטל באופן שווה על יצרניות הבירה הגדולות ועל מבשלות הבוטיק הקטנות. וויז טוען שאין עוד מס כזה בעולם, ואין ספק שהוציא את הרוח מהמפרשים של המבשלות. אפילו אלה שהיו מסוגלות להישאר עם הראש מעל המים נותרו עם מעט מאוד כסף לשיווק. אחרות סגרו, והעלות של השקת מבשלה חדשה הפכה בלתי כדאית.
סביר שהמגמות הנוכחיות ימשיכו לפחות עוד כמה שנים, וכי נראה עוד כמה שחקנים חדשים בשוק, לצד מבשלות קיימות שמצמצמות ייצור והפצה כדי להתאים למודל הפאב-מבשלה, או מגדילות תפוקה. אוהדי בירת הבוטיק הישראליות יכולים רק לקוות שעם התפתחות ענף המבשלות נראה גם עלייה באיכות הבירה המיוצרת. מדובר בתעשייה שהשיגה הרבה בפרק זמן קצר, אך היא עדיין מאוד צעירה, ועם ההבשלה יגיע גם התחכום.